ליקוטי הלכות
וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בְּסוֹף הַתְּפִלָּה אֵצֶל שִׂים שָׁלוֹם, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַנַּ"ל הִוא בְּחִינַת בְּרִית שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְשָׁם שׁוֹרָה אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא בְּחִינַת כֹּהֵן, בְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם וּבִשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַתְּפִלָּה לְהָאִיר וְלִקְשֹׁר הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת אֶל הַלֵּב כְּדֵי לְבַטֵּל חֶרְפַּת לֵב עַל-יְדֵי אוֹר הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשּׁוֹרָה אֵצֶל הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת כַּנַּ"ל וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לִבּוֹ, כִּי הַתְּפִלָּה הוּא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית ב), "אֵיזֶהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה, כִּי זֶהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה לְטַהֵר וּלְזַכֵּךְ הַלֵּב מִכָּל הַחֶרְפוֹת לֵב עָרְלַת לֵב עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַקְּדֻשָּׁה שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה מִתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְכָל מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁבַּלֵּב, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה בָּאָה בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי לְבַטְּלָם, כִּי כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְכָל הַבִּלְבּוּלִים כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת חֶרְפַּת לֵב, עָרְלַת לֵב, שְׁבִירַת לֵב, כִּי הֵם מְחָרְפִין וּמְבַזִּין וְשׁוֹבְרִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם וּמֵחֲמַת שֶׁעַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה רוֹצֶה לְבַטְּלָם כַּנַּ"ל עַל-כֵּן הֵם מִתְגַּבְּרִין אָז בְּיוֹתֵר כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּלְחָמִים זֶה עִם זֶה שֶׁכְּשֶׁבָּא צַד אֶחָד לְבַטֵּל אֶת חֲבֵרוֹ, אָז מִתְעוֹרֵר חֲבֵרוֹ וּמִתְגַּבֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכָל כֹּחוֹתָיו וְחֵילוֹתָיו מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁרוֹצִים לְהַעֲבִירוֹ וּלְבַטְּלוֹ לְגַמְרֵי, עַל-כֵּן בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הוּא מִלְחָמָה גְּדוֹלָה וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת וְחַנָּה מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ (שְׁמוּאֵל א, א), שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה לְקַשֵּׁר הַדִּבּוּר אֶל הַלֵּב כְּדֵי לְבַטֵּל חֶרְפַּת לֵב, שְׁבִירַת לֵב עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַחֶרְפוֹת לֵב כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בְּסוֹף הַתְּפִלָּה אֵצֶל שִׂים שָׁלוֹם אָז עוֹלִין הַכֹּהֲנִים לַדּוּכָן לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה וְזֶה מַה שֶּׁפָּעַלְנוּ בְּכָל הַתְּפִלָּה שֶׁזּוֹכִין שֶׁעַתָּה בִּגְמַר הַתְּפִלָּה עוֹלִין הַכֹּהֲנִים לְבָרֵךְ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֲנִים הֵם בְּחִינַת אַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל שׁוֹרָה אֵצֶל הַנְּקֻדָּה שֶׁהוּא הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בִּגְמַר הַתְּפִלָּה אָז צְרִיכִין הַכֹּהֲנִים לַעֲלוֹת לַדּוּכָן, כִּי אָז נִתְגַּלֶּה הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה בְּחִינַת כֹּהֵן שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן עוֹלִין אֵצֶל שִׂים שָׁלוֹם, וְסִיּוּם בִּרְכוֹתֵיהֶן הוּא שָׁלוֹם, כִּי הָאַהֲבָה בְּחִינַת כֹּהֵן שׁוֹרָה אֵצֶל הַנְּקֻדָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִית שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּכְּהֻנָּה שֶׁל פִּינְחָס, הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם:
שם משמואל
ולפי האמור יובן הא דחנה, דהנה עלי ידע דחנה לאו תפילה הסדורה התפללה אז, כי היתה אחר אכילה ושתי' כמפורש בכתוב שאין זה זמן תפילה, ועוד כי הרבתה להתפלל משמע יותר מכשיעור תפילה הסדורה כמפורש בכתוב, אלא תפילה פרטית לפי מצוקת לבה, וע"כ הי' בדין להתפלל בקול וכמ"ש הזוה"ק הנ"ל צלותא דארים בר נש קלי' בעקתי' ע"כ בהיותה מתפללת בלחש חשבה לשיכורה, אך כתיב וחנה היא מדברת על לבה משמע שהמוח דיבר על הלב, וא"כ מקור מוצא תפילתה הי' מהמוח מצד התבוננות השכל, וברש"י שם ה' צבאו' למה נתיחד שם זה כאן אמרה לפניו רבש"ע שני צבאות בראת בעולמך העליונים לא פרים ורבים ולא מתים והתחתונים פרים ורבים ומתים אם אני מהתחתונים אהי' פרה ורבה ומתה ואם אני מהעליונים לא אמות, ובש"ס ברכות (ל"א:) וחנה היא מדברת על לבה אמ"ר אלעזר בשם ר"י בר' זימרא על עסקי לבה אמרה לפניו רבש"ע כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה וכו' עיי"ש, הרי שתפילתה היתה מהתבוננות המוח והשכל, וכן כתיב ותתפלל על ה' והבן, ע"כ היתה תפילתה בלחש:
דרכי ישרים
וחנה מדברת על לבה (שמואל א א׳:י״ג) פי' דהיא רצתה לעשות דבר שלא ע"פ טבעי ולא רצתה להתפלל בדיבור כי בדבר ה' שמים נעשו והם העולמות התחתוניות וכשרוצים לעשות דבר שכנגד העולם צריך לעשות זה הדבר במחשבה כי שם הכל אחדות מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק לפיכך וקולה לא ישמע רק שפתיה נעות שרצתה להביא זאת ושפתים הם מדריגות תחתונות של הה' מוצאות דפה: